גזר דין בתיק ת"פ 49112-05-13

1.         הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ועל כן הורשע בביצוען של העבירות הבאות:

שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952; שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין תשל"ז - 1977; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וכן התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

2.         על פי עובדות כתב האישום חודשיים עובר ליום 23.5.13, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, מצא הנאשם שהינו תושב האזור, תעודת זהות ישראלית על שמו של אדם אזרח ישראל. באותן נסיבות הוציא הנאשם את התמונה של בעל תעודת הזהות ושם במקומה את תמונתו. כשבוע עובר ליום 23.5.13 נכנס הנאשם לישראל. ביום 23.5.13 הנאשם היה בכביש 443 לכיוון מזרח ליד העיר מודיעין ומבלי שהיה בידו אישור כניסה כדין לישראל. בעת שנשאל הנאשם לזהותו על ידי שוטר הוא הציג בפניו את תעודת הזהות המזויפת שבה הדביק את תמונתו.

3.         לנאשם אין עבר פלילי קודם והמאשימה טענה שמתחם העונש ההולם נע בין 4 ל- 12 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה וקנס. בא כוח הנאשם טען שהנאשם הינו נשוי ואב ל- 2 ילדים ואשתו צפויה ללדת בקרוב וכי מטרת כניסתו לישראל היא לצורך עבודה ופרנסה בלבד.

4.         מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ללא עבירות נלוות, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי במחוז צפון ובית המשפט המחוזי במחוז מרכז  כנע בין חודש מאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר בפועל (ע"פ (מח'-נצרת) 41708-07-12 מדינת ישראל נ' עטאללה [פורסם נבו] (24.7.12); ע"פ (מח' - מרכז)  57019-07-12 מדינת ישראל נ' פארס [פורסם בנבו] (31.7.2012)). לעומת זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהמתחם נע בן 10 ימי מאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר בפועל (עפ"ג (מח' - י-ם) 44287-02-13 מדינת ישראל נ' אללטיף [פורסם בנבו] (24.2.13)

5.         ב-רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.13) היה מדובר במבקש ללא עבר פלילי קודם ואשר נגזר דינו על ידי בית משפט השלום ברחובות לעונש של 3 ימי מאסר ומאסר על תנאי. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז על קולת העונש. הערעור התקבל והוטלו על הנאשם 30 ימי מאסר בפועל, חרף העובדה שהיה מדובר בעבירה בודדת של כניסה לישראל שלא כחוק ללא עבירות נלוות ובמבקש נעדר עבר פלילי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ונקבע בפסקה 7 להחלטה על ידי כבוד השופט שוהם שאין בעונש שהושת על המבקש כל סטיה, ובוודאי שלא סטיה מהותית, ממדיניות הענישה הנוהגת, ככל שמדובר בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל. כמו כן, לגבי מתחם העונש ההולם לעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק נקבע בפסקה 6 להחלטה הדברים הבאים:

"קביעת מתחם העונש ההולם היא מלאכתה של ערכאה דיונית, כפי שעולה מנוסחו של תיקון 113 לחוק העונשין. אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת מתחם הענישה ההולם, מן הראוי להפנות לסעיף 40ג לחוק העונשין המתייחס, בין היתר, ל"נסיבות הקשורות לביצוע עבירה", כמפורט בסעיף 40ט. ועוד יש להפנות, לענין קביעת המתחם, להוראות סעיף 40יב, המקנה לערכאה דיונית את הסמכות "לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע עבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם". כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אחיד לכל עבירה ועבירה, וגם לא יהיה נכון לנסות וללכת בדרך זו, שכן היא חותרת תחת הוראותיו, נוסחו ורוחו של תיקון 113. על כן, אינני רואה מקום להיענות לבקשת רשות הערעור של המבקש.

בדברי אלה, אין כדי לקבע את מתחם הענישה אשר אוזכר על ידי בית המשפט המחוזי, שכן קביעת המתחם אינה תלוית נסיבות אותן יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, ואין לשלול את האפשרות כי ניתן יהיה להסתפק, במקרים המתאימים, גם בעונש מאסר מותנה".

6.         מהדברים הנ"ל עולה שיתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה להשית עונש מאסר מותנה על תושב האזור שנכנס לישראל שלא כדין ואין לעבירה שביצע של כניסה לישראל שלא כדין עבירות נלוות. במקרה שבפני קיימות עבירות נלוות ואשר מטרתן להקשות על גורמי אכיפת החוק מלאתר את הנאשם כמי שהינו שוהה בישראל שלא כדין. בנסיבות האירוע שבפני הנני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין חודש ל- 6 חודשי מאסר בפועל.

7.         בעת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: העדר קיומו של עבר פלילי; היותו של הנאשם נשוי ואב לילדים; העובדה כי בשבועות הקרובים יחול חודש הרמדאן, לכל השלכותיו הדתיות והחברתיות על הנאשם ובני ביתו. כמו כן לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, אשר נכנס לישראל למטרת עבודה ופרנסה, לא מצאתי מקום להטיל עליו קנס כספי.

8.         לאור כל האמור לעיל הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         45 ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 23.5.13;

ב.       חודשיים מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו הנאשם לא יבצע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952;

ג.        3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו לא יבצע עבירה לפי סעיף 420, 418, 275 ו- 441 לחוק העונשין.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, במעמד הצדדים ובאי כוחם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: